צרכנות אינה דרך לשמחה ומשמעות בחיים. זו לא תגלית חדשה. למעשה, כולנו יודעים שזה נכון.
אם נשאל את השאלה באופן ספציפי, איש מעולם לא יגיד שהסוד לחיים שמחים ומשמעותיים זה לקנות הרבה דברים. עמוק בתוך ליבנו, אנחנו יודעים שנועדנו למשהו גדול יותר – משהו משמעותי יותר מצריכה מתחדשת ותכופה.
אף אחד לא באמת מאמין שהאושר קשור ישירות למספר הדברים שבבעלותנו. ובכל זאת כמעט כולנו חיים ככה.
אנו עובדים יותר שעות מתמיד, מרוויחים יותר הכנסות, אך חוסכים פחות. החוב האישי גדל באופן דרמטי והוצאות הקניה הצרכנית עלו בניגוד לצרכים שלנו ולפעמים אף בניגוד ליכולות שלנו.
כתוצאה מכך להרבה יש בממוצע 3 כרטיסי אשראי שונים. קניונים מדווחים על רכישות מטורפות מדי שבוע. גודל הבתים הוכפל בחמישים השנים האחרונות. והחוב הצרכני עלה בעשרות אחוזים מההכנסה של משק הבית.
וויל רוג’רס אמר את זה כך, ‘יותר מדי אנשים מוציאים כסף שלא הרוויחו, לקנות דברים שהם לא רוצים, כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים’
לעולם איננו מתכוונים לקנות יותר ממה שאנחנו צריכים או להוציא יותר ממה שאנחנו מרוויחים. אבל הנה הבעיה:
צריכה חסרת מעצורים הופכת תמיד לצריכה מוגזמת. צריכה עודפת גורמת ליתר לחץ, יתר עומס, יתר קנאה, פחות חופש כלכלי, פחות נדיבות, פחות שביעות רצון – ואפילו לא התחלתי להזכיר את ההשפעה הסביבתית.
כדאי לחשוב מחדש על הרגלי ההוצאות שלנו, לגלות מחדש את המחשבה והכוונה ברכישות שלנו, ולהזכיר לעצמנו שהאושר אינו מוצע בחנויות בקניון. לקנות יותר זה לא הפתרון. אנחנו מיועדים לעיסוקים גדולים יותר מאשר רכוש חומרי. וחיינו יכולים וצריכים לשקף את האמת הזאת.
כיצד נוכל להתחיל לחשוב מחדש ולאתגר את הצרכנות בחיינו?
נעצור לרגע ונחשב מחדש
רובינו ללא ספק קונים יותר מדי, אוכלים יותר מדי, ואפילו זורקים יותר מדי, למשל מזון.
לא להסתכל לצדדים
רק בגלל שהשכנים והחברים שלנו רודפים אחר סגנון חיים מסוים זה לא אומר שאנחנו צריכים. החיים שלנו ייחודיים מכדי לחיות כמו כולם. ואם אנחנו חושבים שנהיה מאושרים יותר על ידי ביצוע כל השגעונות האחרונים המקובלים, אנחנו כנראה טועים. אפשר לשאול כל מי שכבר לא במירוץ.
נכיר בחולשות שלנו.
נכיר את נקודות החולשה שלנו. האם יש חנויות מסוימות שמפתות אותנו לרכישות מיותרות? האם ישנם מוצרים, התמכרויות או שיטות מכירה שמוציאים מאיתנו תגובה אוטומטית?
אולי יש רגשות ספציפיים (עצב, בדידות, צער) שמייצרים צריכה חסרת מחשבה.
לזהות, להכיר ולהבין את החולשות הללו – ניתן למצוא ב 90% את הפתרון על ידי הכרת הבעיה.
נתבונן עמוק במניעים ובמוטיבציה שלנו.
מפרסמים מנצלים את החולשות שלנו על ידי פנייה לרצונות שלנו בדרכים עדינות.
פרסומות אינן מבוססות יותר על העברת עובדות אודות מוצר. במקום זאת הם מבטיחים הרפתקה, מוניטין, הערכה, שמחה, הגשמה ומין. אילו מניעים פנימיים מנחים באופן מודע את הרכישות שלנו?
איזה מניע צריך למצוא את הגשמתו במקום אחר? לא ברכישה חומרית?
נמצא משמעות בחיים ושימוש אפקטיבי ברכישות שלנו.
לחיות זה לצרוך. כתרומה לחברי הקהילה, אנו הולכים לעבוד ולהרוויח, לרכוש ולצרוך אבל אנחנו יותר מצרכנים, אנו תורמים. נוכחותנו בכדור הארץ צריכה להביא ערך לאנשים הסובבים אותנו.
נרכוש רק את מה שאנחנו צריכים בכדי לממש בצורה יעילה יותר את תפקידנו הייחודי בעולם הזה – כל השאר הוא רק הסחת דעת. רק בגלל שאנחנו יכולים לקנות משהו לא אומר שאנחנו צריכים אותו.
נתחשב בתשומת לב בעלות הנסתרת של הרכישות שלנו.
לעתים קרובות מדי, כאשר אנו רוכשים פריט, אנו מסתכלים רק על מחיר המדבקה. אך לעיתים רחוקות מדובר בעלות המלאה. הרכישות שלנו תמיד עולות יותר. הן דורשות את זמננו, האנרגיה והמיקוד שלנו (ניקוי, ארגון, תחזוקה, תיקון, החלפה, הסרה), הן מעוררות דאגה, מתח והיקשרות מיותרת לפריטים.
נבחן את המגבלות שלנו.
מענין להתנסות באתגר ללא קניות. אנחנו קובעים את התנאים – אפילו הקונה הגדול בעולם יכול למצוא ניסוי אחד לבדיקת גבולותיו. נתחיל ב 30 יום ללא רכישות צרכניות, 60 יום בלי ביקור בקניון, או 120 יום בלי לקנות בגדים.
אנחנו נציב את האתגר הספציפי על פי צרכינו.
נשבור את מעגל הקניות בטווח הקצר ונניח את הקרקע לניצחון גדול יותר בטווח הארוך.
נמסור דברים שאין לנו צורך בהם.
חיינו ירגישו קלילים יותר. ליבנו ירגיש חם יותר. העולם יהיה טוב יותר.
נזכור שקניות אינן תשובה לחיפוש אחרי אושר ושמחה,
חפצים שאין לנו שימוש בהם יותר – יכולים להיות אוצר עבור מישהו אחר.
וגם להיפך, כמובן 🙂
נעשה יותר דברים שמשמחים אותנו
צריכה כשלעצמה לא משמחת אותנו יותר מהדקות הראשונות, לאחר מילוי הצרכים הבסיסיים שלנו, האושר שנמצא בצרכנות הוא חולף במקרה הטוב. במקום זאת, נמצא מה באמת גורם לנו אושר ונשתדל לעשות יותר מזה. אפשר להכין רשימה של דברים שמשמחים אותנו, הרשימה של כל אחד ואחת מאיתנו עשויה להיות שונה במקצת. אבל כך או כך, להיות בעלים של ארגזים מלאים בפריטים של דברים שאנחנו לא צריכים, בטוח לא ברשימה.
שאנחנו לא צריכים, בטוח לא ברשימה.